נתנאל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.11.12 בראש העין.

2. לטענת התובע, רכב הנתבעים איבד שליטה, פגע בשני מחסומים בכניסה לראש העין והדף את המחסומים על רכב התובע. רכב הנתבעים המשיך בנסיעה ופגע בדופן שמאל של רכב התובע.

3. לטענת הנתבעים, הנתבע 3 בלם את רכבו ביום גשום החליק ופגע במחסום. הנתבע טען כי כאשר המחסום נפתח, פגע המחסום ברכב התובע שחנה במקום אסור. לרכב לא נגרם נזק ממשי, למעט פגיעות מסוימות בחלקו האחורי אך לא כל החלקים הנראים בתמונות, נפגעו עקב התאונה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה החנה את מכוניתו בשוליים מאחר ואין חניה מסודרת במקום. רכב הנתבעים חלף ופגע בשני מחסומים והמשיך ופגע במחסום שלישי שפגע ברכב התובע ולאחר מכן שפשף רכב הנתבעים את מכוניתו. התובע הודה כי תחילה לא הבחין בנזקים לצידו של הרכב, אלא רק בנזקים לחלקו האחורי. התובע טען כי אומנם רכבו ישן אך הנזקים נגרמו מהתאונה. התובע הודה כי יצר קשר עם הנתבע 3 במטרה לסיים בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.

מאבטח נוסף שהיה במקום העיד כי הבחין ברכב הנתבעים פוגע במחסומים וכי המחסום פגע במכוניתו של התובע בנוסף שפשף רכב הנתבעים את מכוניתו של התובע ולאחר מספר מטרים נעצר. העד טען כי רכב התובע חנה בשוליים שכן אין מקום מסודר לחניה ואף השוטרים חונים שם.

5. הנתבע 3 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי הרכב לפניו האט במחסום והוא נבהל ובלם אך החליק בכביש הרטוב מהגשם הראשון. הנתבע 2 פגע עם מכוניתו במחסום שפגע בשער שפגע במכוניתו של התובע. הנתבע 3 הכחיש כי לאחר מכן שפשף עם מכוניתו את רכב התובע ולראיה התובע לא הציג בפניו נזקים אלה בעת התאונה, אלא רק בשיחת הטלפון שנערכה ביניהם לאחר מכן.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותו נתמכת בעדות המאבטח שהעיד אף הוא על אופן קרות התאונה.

יתרה מכך, הנתבע עצמו הודה כי פגע במחסום שפגע ברכבו של התובע שחנה בסמוך.

בנוסף, מקובלת עלי עדות התובע והעד מטעמו לפיה הנזקים בצד הרכב נגרמו כתוצאה משפשוף רכב הנתבעים ברכב התובע. גם תמונות הנזקים, תומכות בגרסת התובע והעד מטעמו בדבר אופן קרות התאונה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע בלם בלימת חרום, פגע בשני מחסומים שאחד מהם פגע ברכבו של התובע ולאחר מכן המשיך בנסיעה, שפשף את רכב התובע ונעצר לאחר מספר מטרים. הרי שלא יכול להיות חולק שהנתבע הוא האחראי לתאונה והיה עליו לנסוע בזהירות בגשם הראשון.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע החנה את רכבו בשולים, באזור האסור לחניה ואין בכך שלא קיימת במקום חניה מוסדרת בכדי להצדיק החניה בשוליים.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

מצאתי לנכון להתערב ברכיב עוגמת הנפש הנתבע ולהפחיתו מהטעם שבתאונת דרכים עסקינן.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 4,248 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 29.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: